החלטה בתיק ת"א 25155-04-10

אקדמות מילין

1.                  עניינה של החלטה זו היא בקשה שהגישה המבקשת לאפשר לה להביא ראיות לסתור את קביעת המוסד לביטוח לאומי (להלן: "המל"ל") בעניין הנכות הצמיתה אשר נקבעה על ידו  ,בגין התאונה נשוא התובענה (להלן: "התאונה"), וזאת על פי סעיף 6ב לחוק הפיצויים לנפגעי תאונת דרכים תשל"ה - 1975 (להלן: "החוק").

2.                  התובע נפגע בתאונת דרכים שאירעה לו בתאריך 8.1.07 ואשר הוכרה כתאונת עבודה ע"י המל"ל.נ

3.                  בתאריך 14.4.10 בדקה את המבקשת וועדה רפואית מטעם המל"ל (להלן: "הוועדה הרפואית", או "הוועדה") וקבעה כי לתובע נותרה נכות צמיתה בשיעור 5% בגין הפגיעה בגב התחתון.

תמצית טענות הצדדים

4. לטענת המבקשת, חרף העובדה שהתובע סובל מזה שנים רבות מכאבי גב תחתון, הרי שלא עמד בפני הועדה הרפואית של המל"ל תיעוד רפואי קודם של התובע מצה"ל ואין בפרוטוקול הועדה כל התייחסות למצבו הרפואי הקודם של התובע. לטענתה, בתביעת התובע לדמי פגיעה מסר השיב בשלילה לשאלה אם סבל בעבר ממחלה או מכאבים הקשורים או דומים למצבו כיום. התובע הסתיר את מצבו הקודם תוך הצגת מצג כוזב בהצהרתו.
5. המבקשת טוענת כי לו היה עומד בפני הועדה הרפואית של המל"ל התיעוד הרפואי מעברו של התובע, אין כל סיכוי שהייתה קובעת לו נכות בגין מצב הקשור לע"ש מותני באשר קיימים ממצאים קודמים במקום זה אותם הסתיר התובע מהמל"ל.

6.           לטענתה, נכותו של התובע כפי שנקבעה ע"י הועדה הרפואית של המל"ל אינה קשורה לאירוע הנדון ולחילופין יש לברר טענה זו ע"י מומחה רפואי מטעם ביהמ"ש.

7.                  התובע התנגד לבקשה וטען כי יש לדחותה מהטעם כי כל טענות המבקשת מתבססת על תקופת היות התובע חייל בשירות חובה. לטענתה, תלונות של חיילים בשירות חובה לא נועדו אלא לצורך הקלות ופטורים ועל כן אין בתיעוד זה כדי להצביע על בעיה רפואית מן העבר. לדבריו, המבקשת לא טוענת לראיות מהן ניתן להסיק כי אילו היו עומדות בפני הועדה הרפואית, היתה מסקנתה שונה.

8.                  לטענת התובע, העובדה כי ה"טיפול" שקיבל בגין בעיות הגב הנטענות עליהן התלונן בשירותו הצבאי היה בדרך של פטור מנהיגה, פטור מהרמת משאות כבדים, מריצה וכד' ועל כן ניתן להסיק לטענתו כי אין המדובר בבעיית גב אלא "בבעיית מוטיבציה".

9.                  השאלה הצריכה הכרעה הינה, האם מתקיימים הטעמים המיוחדים המצדיקים הבאת ראיות לסתור.

             בסעיף 6(ב) לחוק נאמר:

"נקבעה על פי כל דין דרגת נכות לנפגע בשל הפגיעה שנגרמה לו באותה תאונת דרכים, לפני שמיעת הראיות בתביעה לפי חוק זה, תחייב קביעה זאת גם לצורך התביעה על פי חוק זה; ואולם בית המשפט יהיה רשאי להתיר לבעל דין בתביעה לפי חוק זה, להביא ראיות לסתור את הקביעה האמורה, רק אם שוכנע שמן הצדק להתיר זאת מטעמים מיוחדים שירשמו ".

10.              השאלה מהם אותם "טעמים מיוחדים", אשר בהתקיימם תותר הבאת ראיות לסתור קביעת דרגת נכות על פי דין, נדונה בשורה ארוכה של פסקי דין ובהסתמך על תכליתה של הוראת חוק זו נקבעו כללים המשמשים נר לרגלי בתי המשפט העוסקים בשאלה.

הפסיקה פירשה הוראה זו על דרך הצמצום והצביעה על שני סוגי טעמים עיקריים העשויים להצדיק היענות לבקשה:

   (א) טעמים משפטיים - כגון פגם מהותי שנפל בהליך שבמסגרתו נקבעה   הנכות על פי דין.

      (ב) טעמים עובדתיים כבדי משקל, כגון: שינוי משמעותי שחל במצב בריאותו של  התובע מאז שנקבעה נכותו על ידי הוועדה הרפואית.ב

בהיות רשימת הטעמים רשימה לא סגורה, התירו ביהמ"ש להביא ראיות לסתור, כאשר החומר הרפואי בועדה אינו שלם ואינו משקף את המצב הרפואי לאשורו ( רע"א 3233/94 קרנית נ' פלבינסקי תק-על 94(3)847, מפי כב' השופט אור).ב

11.        הפסיקה נמנעה מהתרת הבאת ראיות לסתור אף מקום בו הוברר כי תיק רפואי של נפגע לא עמד נוכח עיני הועדה הרפואית בעת קביעת הנכות הרפואית וכי באותו תיק רפואי נכלל מידע רלוונטי על מעורבות בתאונות דרכים קודמות לתאונה ועל תלונות דומות לאילו שהועלו בפני הועדה הרפואית הנוכחית.